<h1>ערכי תנאים ואמוראים לרבינו יהודה ב"ר קלונימוס משפירא רבו של הרוקח — ערך יהושע בן גמלא</h1>
<h2>דף סא.</h2>
יהושע בן גמלא. היה כהן גדול כדאיתא בפרק הבא על יבמתו. דתנן התם [יבמות ס"א ע"א] אירס את האלמנה ונתמנה להיות כהן גדול יכנוס, ומעשה ביהושע בן גמלא שקידש את מרתא בת בייתוס ומינהו המלך להיות כהן גדול [וכנסה]. ובגמרא מינהו אין נמתנה לא. אמר רב יוסף קטירי קא חזינא הכא, דאמר רב אסי תרקבא דדינרי עיילא לה מרתא בת בייתוס לינאי מלכא עד דאוקמיה ליהושע בן גמלא בכהני רברבי. מכאן משמע שלא היה ראוי לכהונה גדולה אם לא השוחד. וגרסינן בפרק אין דורשין [חגיגה י"ג ע"א], ת"ר מעשה בתינוק אחד שהיה קורא בבית רבו בספר יחזקאל והיה מבין בחשמל, ויצא אש מחשמל ואכלתו. בקשו חכמים לגנוז ספר יחזקאל, אמר להן יהושע בן גמלא אם זה חכם כולם חכמים הם.
ובפרק לא יחפור [ב"ב כ"א ע"א], אמר רב יהודה אמר רב זכור אותו האיש לטוב ויהושע בן גמלא שמו שאלמלא הוא נשתכחה תורה מישראל כו' עד שבא יהושע בן גמלא והתקין שיהו מושיבין מלמדי תינוקות בכל עיר ועיר ומכניסין אותו כבן שש וכבן שבע. והא דתנן באבות [פ"ה מכ"א] שמואל הקטן אומר בן חמש שנים למקרא, היינו קודם שיביאנו אביו לבית רבן לקביעות לימוד. והיינו דאמר ליה רב לרב שמואל בציר מבר שית לא תקבל, וכי רב שמואל בר שילת היה מקבל תינוקות שצריכין מתחילה ללמוד אל"ף בי"ת, אלא אביו מגלגל שנה אחת לחנכו ולהרגילו למקרא. כי אפילו משעה שיודע לדבר אביו מלמדו תורה וק"ש. ואמר רב המנונא מאי תורה תורה צוה, וק"ש פסוק ראשון, כדאיתא בשלהי לולב הגזול [סוכה מ"ב ע"א]. ומגלגל ומטפל עמו על יד על יד עד יגיע לבן חמש שידע להכנס במקרא, ומלמדו בנחת שנה שלימה. ויכניסנו לבית רבו כבר שית [כבר שבע] הכל לפום חורפיה. וכן נמי בן עשר למשנה [כתובות נ' ע"א], כשיהא בנו בן עשר ירגילנו שנתיים למשנה קודם שיתחיל [להכניסו] לקביעות בית רבו. כדאיתא בפרק נערה שנתפתתה [שם] בתקנות אושא, דאמר אביי אמרה לי אם בר שית למקרא [בר עשר למשנה] בר תריסר לתעניתא. ומעיקרא אמרינן הא למקרא הא למשנה, דלמשנה בר תריסר [לקביעות] ויורד עמו לחייו. והיינו דמסקינן התם, אמר רב קטינא כל המכניס בנו פחות מבן שש רץ אחריו ואינו מגיעו. איכא דאמרי חביריו רצין אחריו ואין מגיעין [אותו] ותרוייהו איתנהו הא דכחיש הא דבריא. מדקאמר כל "המכניס" ולא קאמר כל "המלמד", שמעינן דאב צריך ללמדו הכל לפי בינתו וחכמת הבן (לפי הנאת הבן). אבל להכניסו לבית הספר לפני רבו הרודה אותו, צריך להמתין עד שש למקרא ועד שתים עשרה למשנה ולספי ליה כתורא. נמצא (כמה) [כי] יהושע בן גמלא צדיק גמור היה. ואם [זהו] יהושע בן גמלא שעשה הגורלות שהיו של אשכרוע של זהב אף על זה מזכירין אותו לשבח [יומא ל"ז ע"א], כמו שכתבתי למעלה בסדר בן גמלא ועיין שם.
ותימה הא דגרסינן בפרק ראשון דסדר יומא [ט' ע"א] אמר רבה בר בר חנה א"ר יוחנן יראת השם תוסיף ימים זה מקדש ראשון ולא שימשו בו אלא י"ב כהנים גדולים ושנות רשעים תקצרנה זה מקדש שני ששימשו בו יותר משלש מאות כהנים גדולים, צא מהן ארבעים שנה לשמעון הצדיק שמונים ליוחנן כהן גדול ועשר לישמעאל בן פאבי ועשר או אחת עשרה לאלעזר בן חרסום. מכאן ואילך צא וחשוב כל אחד ואחד לא הוציא שנתו. פירוש או אם מת תוך שנתו או אחר היה עומד תחתיו ועל ידי שוחד היה דוחה את הממונה. וגרסינן בירושלמי פרק ראשון בסדר יומא [ה"א] (בראשונה) [בראשון] שהיו משמשין הוא ובנו ובן בנו, שמשו שמונה עשר כהנים גדולים. כך כתוב בירושלמי. מיהו רבנא שמואל, דוד אמי ז"ל, גורס שנים עשר כמו שכתבתי למעלה. אבל בשני על ידי שהיו טפולים בדמים, ויש אומרים שהיו הורגים זה את זה בכשפים, שימשו שמונים כהנים גדולים, ויש אומרים שמונים ואחד, ויש אומרים שמונים ושנים, ויש אומרים שמונים וארבעה. ומהן שמעון הצדיק ארבעים שנה. א"ר חייא יראת השם תוסיף ימים, אלו כהנים ששמשו בבית ראשון. ושנות רשעים תקצרנה אלו כהנים ששמשו בבית שני. מעשה באחד ששלח ביד בנו מדות של כסף שנים מלאות כסף ומחוקיהן של כסף, בויקרא רבה [פכ"א]. אבל כאן מצאתי ומחוקיהן של זהב אמרו כפה סיח את המנורה. ואין הירושלמי חולק על הגמרא, דיש לומר בין אותן שנדחו ולא מתו ובין אותו שמתו או מיתת עצמן או על ידי כשפים היו יותר משלש מאות. והירושלמי איירי באותן שמתו אבל באותן שנדחו לא מיירי, וגמרא דידן לא חשיב בחשיבות אלא שמעון הצדיק ויוחנן וישמעאל בן פאבי ואלעזר בן חרסום, וישמעאל בן פאבי הוא אחד מן כהנים הגדולים (ועשה) [שעשה] פרה אדומה כדאיתא [במס' פרה [פ"ג מ"ה]]. וישמעאל בן פאבי היה צדיק גמור כדאיתא בפסחים בשלהי פרק מקום שנהגו [נ"ז ע"א], שצווחה עזרה ואמרה שאו שערים ראשיכם ויכנס ישמעאל בן פאבי תלמידו של פנחס וישמש בכהונה גדולה. אעפ"כ [בני] ביתו היו אלמים ואנסים, דהכי גרסינן התם, אמר אבא שאול בן בטנית משום אבא יוסי בן חנן אוי לי מאלתן אוי לי מבית חנן אוי לי מלחשתן אוי לי מלחישתן, אוי לי מבית קתרוס, אוי לי מלחישתן אוי לי מבית ישמעאל בן פאבי אוי לי מאגרופן, שהן כהנים גדולים, ובניהן גיזברין, וחתניהן אמרכלין, ועבדיהן חובטין את העם במקלות.
ותימה דלא חשיב נמי לשבח יוחנן בן גרבאי תלמידו של פינקאי שצווחה עליו עזרה שיכנס, ובניה של קמחית ששימשו כולן בכהונה גדולה בחיי אמם [יומא מ"ז ע"א] [שהרי] אותן לא מתו, שישמעאל על ידי צינורה שנתצתה מפיו [של ערבי] ונכנס ישבב אחיו ושימש תחתיו, וכן כולן שימשו בכהונה גדולה. מיהו לא היו כהנים גדולים, דקיימא לן [שם י"ג ע"א] ראשון חוזר לעבודתו שני אינו ראוי לא לכהן גדול ולא לכהן הדיוט. ונראה שישמעאל האריך יותר משנה בכהונה גדולה. ופירוש של "כל אחד ואחד לא הוציא שנתו" כלומר אם באנו לחלק השנים לפי הכהנים היה מגיע לכל אחד שנה. מיהו יש ששהו שנתיים ושלש ויש שבתוך שנה היו שנים שלשה וארבעה, או כענין ישמעאל על ידי פסול, או מיתה, או שוחד. ומדקאמר כל ימיו של יוחנן בן (פאבי) [גרדאי] לא היה נותר בעזרה, שמעינן מינה [ששימש] קצת בכהונה, אבל לא כולי האי כאותן שנמנו. כל אלו שמונה שעשו פרות במסכת פרה שמעון הצדיק, ויוחנן, אלעזר בן הקייף, חנמאל המצרי, ישמעאל, הן הן עצמן היו כהנים גדולים. ואע"פ שמונה עזרא, ועזרא לא היה כהן גדול, מכל מקום בימיו על פיו נעשית. אבל אלו היו כהנים גדולים.
וגרסינן במסכת פרה [תוספתא פ"ד ה"ג] ובכלי לבן היתה נעשית. וגרסינן נמי בפרק טרף בקלפי [יומא מ"ב ע"ב] ונתתם אותה אל אלעזר הכהן, אותה לאלעזר דהיינו סגן, ולא לדורות לאלעזר. איכא דאמרי לדורות בכהן הדיוט ואיכא דאמרי לדורות בכהן גדול. ובתוספתא דמסכת פרה פ' פרה אינה נפסלת בלינה [פ"ג ה"ה], גרסינן שריפת פרה והזיותיה בכהן גדול, ושאר כל מעשיה בכהן הדיוט שנאמר ונתתם [אותה] אל אלעזר הכהן שהוא סגן ושאר כל הפרות בכהן הדיוט דברי רבי מאיר. רבי יוסי ורבי שמעון וראב"י אומרים אותה באלעזר שהוא סגן לדורות אפילו בכהן גדול. מצותה בארבעה בגדי לבן של כהן הדיוט, עשאה בבגדי זהב ובבגדי חול פסולה. שאלו תלמידיו את רבן יוחנן בן זכאי פרה במה נעשית, אמר להן בבגדי זהב. אמרו לו לימדתנו רבינו בבגדי לבן. אמר להם יפה אמרתם. מעשה שעשו ידיי וראו עיני שכחתי, מה ששמעו אזניי על אחת כמה וכמה. ויש אומרים הלל הזקן שאלו וכו'. ומסיק בספרי [פ' חוקת] אלא שלא היה [הלל] יכול לומר מה שעשו ידיי. והבאתי ברייתא זו לפי שאני הסודר תמה אם רבי יוחנן [בן זכאי] כהן גדול היה, ואם עשה פרה למה לא נימנית. ובתוספתא דפרה פרק מה בין כהן [פ"ג ה"ד], מטמאין היו את הכהן השורף את הפרה מפני הצדוקים שהיו אומרים במעורבי השמש היתה נעשית. ומעשה בצדוקי אחד שהעריב שמשו ובא לשרוף את הפרה וידע בו רבי יוחנן בן זכאי, בא וסמך שתי ידיו עליו, אמר לו אישי כהן גדול מה נאה אתה להיות כהן גדול רד וטבול אחת ירד וטבל ועלה. לאחר שעלה צרם לו באזנו, פירוש עשאו בעל מום ובעל מום פסול בפרה וכו', עד שלא שהה שלשה ימים עד שנתנוהו בקברו. בא אביו אצל רבי יוחנן בן זכאי אמר לו "בן זכאי לא נפנה בני", והתם נמי משמע [דאינו] (דב)כהן גדול. ונראה כשמת אותו הצדוקי ומינו אחר תחתיו ועשה את הפרה. ולפי שעל ידי ר' יוחנן בן זכאי נדחה אותו צדוקי אמר מה שעשו ידי.
מיהו תימה לומר אם חנמאל המצרי או ישמעאל בן פאבי היה. דהתם בתוספתא מסיק ישמעאל בן פאבי שרף שתים, אחת לטבולי יום ואחת למעורבי שמש, זו שנעשית לטבולי יום דנין עליה עמו וכו' עד אמרו להם אם אנו מקיימין אותו אנו מוציאין שם רע על הראשונות שהיו אומרים טמאות היו, פירוש לפי שנעשו במעורבי שמש גזרו עליה ושפכו ועשה אחרת בטבולי יום. פירוש לצדוקים שלא היו רוצים לקדש [אלא] מאותה שנעשית במעורבי שמש. ומתחילה (אותה ש)עשאה (לטבולי יום) אפילו לפרושים כדמוכח התם, ולא קבלוה הפרושים, כיון שלהחמיר עשאה ושפכה, ואחר כך עשה זו לצדוקים, וכונתו לטובה כדי שלא [יהא] כל אחד שורף פרה לעצמו ואין זה (לעשות) [לעז] על הראשונות. ואיני יודע אם יהושע בן גמלא נדחה או מת. שהרי מרתא אשתו היתה בשעת החורבן, כדאיתא באגדה דהניזקין [גיטין נ"ו ע"א]. וכבר כתבתי שהוזכר לשבח בין על ידי שלא הניח לגנוז ספר יחזקאל בין על [ידי] הגורלות שעשאן של זהב, וכן על טובה גדולה ותקנה חשובה שהושיב מלמדי תינוקות בכל עיר. ומאי טעם לא מינוהו אחיו הכהנים כ"ג, ויש לומר לפי שלא היה גדול מאחיו בנוי. שהרי ירושלמי פרק הוציאו לו [יומא פ"ה ה"א] [גרסינן] הגדול לפי גדלו אפילו כבן קמחית שהיתה ידו מחזקת כארבעת קבין, והקטן לפי קוטנו [אפילו יהושע בן גמלא] שלא היתה ידו מחזקת אלא כשני זיתים. ותימה נמי שלא מנו את רבי ישמעאל בן אלישע פרק קמא דברכות.
